מאת:

ניר טל (בנה הבכור של דבי)

אמא יקרה לי יקרה…
מזה שנים רבות כך הייתי מתחיל כל ברכת יומולדת אלייך…
מאיפה מתחילים הספד על אמא, שאלה קשה עד רמת בלתי אפשרית.
כחובב חנוך לוין והספדים בכלל, שנים עשר חודש אני חושב על ההספד הזה מתוך חשש שהוא יגיע
והפלא ופלא - הוא הגיע ואוי כמה שהוא מצליח להפתיע.
אמא, במספר פעמים בשנים האחרונות אמרתי לך, שהמחמאה הכי גדולה שקיבלת,
זה שילדיך, על כל שלושת הגרסאות השונות שלהם אומרים לך שהם שבעי רצון בצורה מלאה מהחינוך שקיבלו ואין להם שום טענות וכעסים וסיפורים לפסיכולוג -כל כך מאחל לנו לקבל זאת מילדינו, כל כך לא טריוויאלי...
אמא, שנים של הקרבה ומסירות בלתי נגמרת וללא גבולות, שנים של נחישות לטובת מפעל חייך - המשפחה.
הגשמת את ייעודך בחיים כאשת חינוך, נגעת באנשים בסביבות שונות של עשייה ויותר מהכל יצרת משפחה חזקה ומאוחדת הכוללת בעל אוהב,
שלושה בנים אוהבים, כלה אוהבת שתמיד הגדרת כבת שלא הייתה לך ומעגלים קרובים מאוד של משפחה מורחבת- כל כך לא טריוויאלי...
אמא שלנו זאת האמא שכבר לפני שלושים וחמש שנה,
הרבה לפני שסופר נני הייתה טרנדית, הלכה ללמוד למספר שנים באדלר הורות על מנת להצטיין בתחום כל כך מאתגר אך כל כך מספק,
היא עזבה את עיסוקה כאשת פיתוח מחשבים מתוך רצון כנה לקחת את גידול הילדים בצורה מקצועית לכל דבר ועניין.
אמא שלנו זאת האמא שלא הפסיקה להגיד שאין לה שום בעיה שנלחם נגדה בכל דבר, העיקר שנלחם בה ביחד ולא אחד בשני.
למרות זאת הצליחה לגדל שלושה בנים דעתניים ודומיננטים בלי שום מרד גיל התבגרות ותמיד בכבוד ושיתוף פעולה.
אמא שלנו זאת האמא שהייתה מסיעה שש פעמים ביום לחוגים ולבתי הספר השונים אבל הגדולה שלה לא הייתה בזה,
אלא בזה שעשתה את זה עם חיוך, באהבה ובשלמות מלאה ועם אפס מרמור ואפס תסכול.
אמא שלנו זאת האמא שתוכל להכיל עד אין קץ, סיפורים, חוויות, פחדים, וסתם כל צורך בלחלוק ולקבל אוזן קשבת ומלאת אמפטיה.
כל זה בלי לנסות להשפיע ובלי להשליח עלינו את דעותיה ורצונותיה אלא רק להיות התומכת הראשונה תוך הקשבה כנה ואמהית.
אמא שלנו זאת האמא שתתנדב לכל משימה ובקשה של ילדיה אבל תמיד תדאג לשמור על גבול מספק כדי ״לא לעשות פאדיחות״.
תדאג שתמיד הבית שלנו יהיה פתוח לחברים ואין חבר של אחד מאיתנו שלא מכיר את אמא ויודע שהיא אמא מיוחדת.
אמא שלנו זאת האמא שבחיים לא תעלב ושאפשר להגיד לה כל ביקורת ולדעת שהיא תתקבל למקום הנכון או כמו שתמיד אמרה
- ״מכם אני בחיים לא אעלב״.
כל זאת תוך אפס ״התחשבנות״ והצהרה ברורה שמבחינתה היחסים עם הילדים הם נתינה חד צדדית מלאת חיוך.
למרות זאת או יותר נכון בזכות זה תמיד קיבלה מאיתנו את הכבוד והערכה שאמא יכולה לקוות להם מילדי
האמא שלנו זאת האמא שהתעקשה תמיד לסחוב תיק גדול וכבד לכל מקום כדי שהיא תוכל לעזור בכל צורך שיתעורר,
אם לכדורים מאוסף הכדורים המרשים שלה ואם לכרטיס ברכה מיוחד.

כל זה תוך שהיא לא מרשה לנו לעזור לה לסחוב את התיק כדי שהצורך והחרדות האמהיות שלה לא יכבידו עלינו.

אמא שלנו זאת האמא שכל יומולדת טורחת לנפח בלונים לפי כמות השנים, מה שהופך למאתגר עם התבגרות הילדים,

לאסוף מתנות וברכות מכולם ולארוז אותם יפה שיחכו בשעת בוקר מוקדמת לטובת ההשכמה.

אפילו לפני חודשים שכבר היה לה קשה יותר הצליחה לארגן לאבא יומולדת 60 חד פעמית עם אלבומים, מתנות, חולצות ומעל 40 ברכות שנאספו מחבריו.אמא שלנו זאת האמא שגם כאשר ניסתה להתרחב ולפתח עצמה באיזורים שמחוץ למשפחה,

מצאה את עצמה כאשר מיטב פסליה עוסקים בתחומים שבין אהבה, זוגיות למשפחה. כולל העבודה שלה שנקראת - ״המשפחה שלי״

שבחרנו לשים כאן לייד חלקת הקבר המשפחתית בבית העלמין.המחלה:

למרות שהבטחתי לעצמי שלא אפול למלכודת של לדבר באופן דיספרופורציונאלי על השנה האחרונה בחייך לעומת ה-58 שנים המופלאות שקדמו להן,

עדיין החלטתי שהשנה האחרונה יש בה הרבה מאוד מן המיוחד שבך ובנו.הכל התחיל בדיוק לפני שנה!

בתאריך 17.04.2013 קיבלנו את ההודעה שלמרות שאת בקשר חם איתו כבר שנים החבר שם למעלה חילק לנו ״קלפים גרועים״ כמו שנהגת לומר.

הדבר הראשון שאני זוכר זה את הטלפון של אבא בקול רועד מעדכן שיש בשורות ״לא כל כך טובות״ ושגילו לך סרטן לבלב.

הדבר השני שאני זוכר את עצמי עושה זה מנסה לחשוב מה זה לבלב ואיפה הוא מונח בכלל…

דבר שלישי פותח ויקיפדיה ומגלה שתוחלת החיים לסרטן לבלב שלב ארבע היא שלושה חודשים באופן ממוצע...

בשלב הזה ההומור הציני וקור הרוח שלי קצת איבדו כיוון והבנתי שהפעם הסתבכנו.

לא עברו 5 דקות וכדרכנו המשפחתית, מה עושים - חוגגים אחרת!

בהחלטה מיידית של אבא נסענו לסופשבוע במלון הסקוטי בטבריה כדי להתרגל לרעיון ובעיקר כרגיל - כדי להיות ביחד!

בסוף השבוע הזה שנסב בין צחוק לבכי על בסיס דקתי נתקבלו כמה החלטות קריטיות:

החלטנו כדרכנו להיות פתוחים, לשתף ולא לשמור בשקט ובהסתר את המחלה,

והחלטנו שאנחנו הולכים להלחם ביחד לטובת הרבה נצחונות קטנים כגדולים.

לא פשוט להיות בן אדם חרדתי ולקבל סרטן לבלב…

בעיקר, כאשר אתה מוקף בחבורה של אופטימיסיטיים חסרי תקנה שלא אוהבים להפסיד!

לשאלותינו הבלתי נגמרות לאמא מה את רוצה לעשות, תמיד ענתה שאין לה שום צורך בדברים גרנדיוזים היא כל כך אוהבת את החיים השגרתיים וה״נורמאליים״ שלה והיא רק מתגעגת אליהם ולבילויים בחיק המשפחה.

לאמא הייתה עוד בקשה לא פשוטה מאיתנו והיא שאנחנו לא נעצור את חיינו ונתמסר לטיפול בה…

היא רצתה שנהיה כמה שפחות מעורבים בחלק של ״המחלה״.

בקשה לא פשוטה, אבל לפי רצונה המשכנו לנהל חיים נורמאלים או אולי אפילו לפרקים טובים יותר,

כי היו מתובלים בכמות של רגעי אושר משפחתיים שהיו גדולים מהחיים ומהמחלה.

במהלך השנה למדנו על בשרנו את מהות החיים דרך הביטוי ״שמחה מהולה בעצב״.

יצרנו לעצמנו סיטואציות הזויות הכוללות לדוגמא: ארוחת ערב במסעדה טובה באמסטרדם שהמלצר ההמום מוזג יין

ותוך כדי מגלה שכל השולחן בוכה - לך תסביר לו שזה ממש לא קשור ליין,

או שורה של אנשים מתחילה לבכות בהופעה של שלמה ארצי בקיסריה ועוד מגוון דוגמאות הזויות.

אבא: אמא, שמדברים על הניצחונות שלנו בשנה האחרונה, חייבים לציין את אבא שאחראי לנצחונות הרבים שאספנו במהלך השנה האחרונה.

שנים שאת ואבא מדברים על הפנסיה שלכם ואיך תזדקנו ביחד, תציירו,

תטיילו ומצד שני על איך אבא לא יוכל להיות כל היום בבית כי זה קצת מוגזם ולא הגיוני…

ואז ביום אחד לפני שנה בדיוק, ביחד עם ההודעה הדרמטית על המחלה, כאשר העולם שלנו מאיים לקרוס - אבא,

באצילות נפש וללא היסוס קל שבקלים מקבל החלטה במקום ומודיע שהוא לא עוזב אותך לשנייה ושהוא מבטיח שיעשה כל מה שצריך כדי להציל אותך!

כך ביום אחד מקבלים גם פנסיונר חדש וגם מחלה אקזוטית חדשה ונזכיר שאת לא מחובבות השינויים - ללא ספק פוטאנציאל לפצצת זמן זוגית!

אבל לא אצלכם… אחרי זוגיות הרמונית של מעל 35 שנים מלאה בחברות ואהבה, הטראומה הזאת הופכת להזדמנות…

אבא מוכיח לכולנו מה היא מנהיגות ונחישות תוך הירתמות מלאה ומתמנה ל- ״מנהל המחלה״,

הוא מגלה שכל הניסיון המקצועי שלו בקריירה בעצם נבנה על מנת להביא אותו מוכן למאבק הזהמהר מאוד בדרכו המיוחדת והיצירתית מגדיר שני יעדים:

1. לנצח את הסטטיסטיקה 2.

לצבור המוני חוויות מהנות בכל מחיר ולחגוג את החיים!

1. המטרה הראשונה ״לנצח את הסטטיסטיקה״- אבא מתחיל לקרוא ספרות רפואית בקצב של שני ספרים בשבוע, עשרות מיילים עם מחקרים חדשים ביום, ניהול והובלת צוות של 35 רופאים מטפלים מרחבי הארץ והעולם, רשת קשרים ענפה במוסדות המחקר המתקדמים בעולם,

ניסיונות חדשניים שונים ומשונים וכמו שניתן להבין סוחף אחריו קבוצה של מלאכים שמתגייסים למבצע ההצלה שגדולתם אינה רק בהיותם הרופאים הטובים ביותר הקיימים אלא גם בני אדם, טובים ונעימים מה שהיה כל כך חשוב לך.

בדרך, המזל לרוב לא מאיר פנים ומקשה עלינו במגוון רחב של חזיתות רפואיות ״כדי שלא יהיה קל מדי״. למרות זאת המאמצים הרבים מביאים פתרונות יצירתיים, המון תקווה ולבסוף גם פי ארבע מהסטטיסטיקה לגבי חולי סרטן לבלב במצב מתקדם - שנים עשר חודש של איכות חיים!

2. המטרה השנייה ״לצבור המון חוויות מהנות בכל מחיר ולחגוג את החיים״ - עברנו שנה מלאת רגעי אושר גדולים!

אחת ההחלטות הראשוניות והמוצלחות של אבא הייתה לשכור בית קיט בקיסריה עם אנרגיות חיוביות שיאפשר סופי שבוע משפחתיים ויהיה נקודת המפלט מהמחלה...

חגגנו בשנה האחרונה יותר מ- 25 סופי שבוע וחגים בפורום משפחתי, קטיף תותים ותפוזים,

עשרות בישולי ארוחות שישי ומסעדות אמצע שבוע, עשרות מסיבות בריכה עם על האש של שבת בצהריים,

מאות שעות פיסול ולא פחות חשוב - שופינג אינטנסיבי בקניון אור עקיבא - והם שם כבר ממש מתגעגעים…

חוץ מזה הספקתם לבלות בסופשבוע רומנטי בפריס, בחופשות משפחתיות בהולנד ואפילו לפני חודשיים בסקי או יותר נכון התמחות בבניית אנשי שלג, בקלאב מד בשוויץ

.כן היו רגעים קשים רבים אבל הם תמיד נמהלו ברגעים שהגדרת: ״כרגעים ששווה לחיות בשבילם״.

המטרה הזאת הושגה בראש ובראשונה בזכות המסירות של אבא שלא עזב אותך לשנייה,

ענה לטלפונים, נאבק בבירוקרטיות, תחזק את המוטיבציה שלך להלחם, ריכך את הטיפול הרפואי האגרסיבי,

הרגיע שהיה צריך, דאג שיהיה לך קל ונעים תוך הפגנת אהבה ויותר מהכל -הוא היה שם בשבילך כמו שרצית.

סבתא: סבתא היה התפקיד לו כל כך חיכית ואחד הדברים שכל כך הגדירו אותך בשנים האחרונות.

מיה נולדה לפני 3.5 שנים וכבר מהשניה הראשונה החיבור ביניכן היה גדול מהחיים.

כל כך נהנית לבלות שעות ארוכות עם שרון בקניות למיה, סידור הארונות, שיחות על חינוך ועוד מגוון תירוצים תוך חשש תמידי שאת מפריעה מדי - מה שאף פעם לא היה נכון.

ישבת עם מיה ימים ארוכים בעבודות יצירה כאשר רק איתך היא יושבת על התחת כל כך הרבה שעות,

ציורים וחוברות של גיל 8 ומעלה, ספרים ושמיעת מוסיקה קלאסית כחלק מהרצון של מיה לזהות של מי היצירות הללו והכי מוזר היה זה שהתחלת להיות חולת קניות - לבגדי ילדים כמובן.

שרון ואני כל הזמן דיברנו שאין סבתות כמוך ושסבתא כמוך זה יתרון תחרותי משמעותי שיש למיה על ילדים אחרים ושיום אחד היא תודה לך על זה.

ראית במיה את הנשמה התאומה שלך וכולנו ראינו את הקשר המיוחד שלכן שמסתכם לכך ששתיכן קוראות אחת לשנייה אהבת חיי - וזאת באמת הייתה אהבה.

הטריד אותך שאם תלכי מהר מדי מיה לא תזכור אותך, אמרת שאולי היא קטנה מדי…

שרון הבטיחה לך ואני מחדד את ההבטחה בשמי, בשם שרון ובשם כל המשפחה שאף אחד מהנכדים העתידיים ובפרט מיה לא ישכח אותך!

המורשת שלך כל כך חזקה וחד משמעית בתוכנו!!!

סיכום:אמא יקרה לי, יקרה…היו לנו הרבה דיונים על האם עדיף ״ללכת״ מהר, או ״ללכת״ לאט יותר עם אחוזי סבל מסוימים בתהליך.

אני יודע שידעת שצדקתי, בכך שלאט, זה עדיף!

אני יכול להגיד לך שיש לנו זכרונות נפלאים מהשנה האחרונה. כולנו יודעים כמה קשה היה לך בשנה הזאת להלחם,

ממש ממש עד הסוף על כל פיסת סיכוי שעברה באיזור.תודה ששיתפת אותנו ונתת לנו להיות חלק מהקשיים שלך ומהטיפול שלך.

תודה שנלחמת על החיים בשבילנו למרות הקושי הפיסי הרב.תודה לך שוב על הכל…

על זה שאת זאת את...אל דאגה, את לא תנוחי על משכבך וכל הברכות הללו - את איתנו בתוכנו ויש לך המון עבודה!

המשפחה החזקה שיצרת ועיצבת והיית לבסיס האיתן שלה תמשיך להתקיים,

להתפתח ולהתרחב ואת כמו עד כה תצטרכי להתחלק בין כולם ולעזור ולהכווין אותנו מבפנים!

 

אוהבים אותך אהבת חיינו !

המשפחה.