יום הולדת 59
מאת:
ניר טל (בנה הבכור של דבי)
אמא יקרה לי יקרה.... פעם ראשונה שאי אפשר לברך אותך ביום הולדתך במזל טוב... כי זה שאנחנו פה זה לא מזל טוב...
אצלנו המצב לא כל כך טוב בלשון המעטה... אנחנו גמורים, כל אחד מראה את זה בסגנונו האישי וכמעט כולנו מנסים להדחיק רוב הזמן... אבל במכלול- ״נפלו לנו השמיים״. זה לא שלא מצליחים להתקדם הלאה, זה שלא רוצים להתקדם הלאה, לא רוצים!
זה כל כך לא פייר להמשיך בלעדייך, כל כך לא פייר לך, כל כך לא פייר לנו... מה עושים? איך ממשיכים בלי להמשיך?
אנחנו עומדים כאן מול הקבר וקוראים את מה שכתבנו לך על המצבה-
יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע, יש בי אהבה והיא תנצח״... הפסדנו אמא, הפסדנו אותך, הפסדנו אהבה חסר גבולות, הנתינה האינסופית שכל כך חסרה לנו...
פגשתי מישהי בשישי שאיבדה את ביתה מסרטן בגיל 26 לפני ארבע שנים ונזכרתי בשיחתנו מלפני כמה חודשים על האפשרות לראות את חצי הכוס המלאה ואת זה שיכול להיות יותר גרוע, לא הסכמת איתי עד שאמרתי לך מה היה קורה אם לאחד מאיתנו המשפחה הקרובה היה הקלף הגרוע ומייד הסכמת שזה היה הרבה יותר גרוע...
אותה הגברת השתמשה במשפט שכל כך הזדהיתי איתו... היא אמרה ״חטפו לי את הבת״ ואני כל הזמן מאז חושב שחטפו לי את האמא.. בשנייה וחצי בלי באמת אפשרות להתכונן (הכל יחסי וכנראה שאף פעם לא מספיק) חטפו אותך מאיתנו...
היינו אמורים לחגוג עכשיו יומולדת 59 עם המון בלונים ומתנות בריזורט, לארגן ערב שירה בציבור רבת משתתפים ביחד עם להקת אקים שהבטחת שתופיע ביומולדת שלך... איפה אנחנו במקום זה :( איזה הבדל...
מה אפשר לאחל למישהי שכבר לא פה... אני מאחל לך ולנו שנמצא את הדרך לזכור אותך כמו שהיית, שנמצא את הדרך לקעקע את מורשתך וערכייך... שנמצא את הדרך להסביר לדורות הבאים כמה מיוחדת היית ולתת להם להנות גם כן מייחודך.
ואולי אני גם מנצל את הבמה לאחל לנו ברכה לשנה הזאת... מאחל לנו שנצליח למצוא לעצמנו את האיזונים החדשים, התקנונים החדשים, שגרת החיים החדשה... שנלמד להכיר אחד את השני טוב יותר, נלמד לחיות אחד עם השני גם בלי המתורגמנית שלנו...
מבקש שתכוויני אותנו מבפנים בדרכך שלך, שבי לנו על בלוטות האינטואיציה, הופיעו בחלומות, שבי על השנדלייר ובקיצור תשארי בסביבתנו...
באהבה ובגעגוע,
נירוש